לטוב או לרע השפעתה של הארכיטקטורה על הילד עזה במיוחד, לא בגלל סגולותיה של הארכיטקטורה אלא בשל רגישותו של הילד. עבורו, הלימוד לא מתחיל או נגמר בדברי הגננת או הגנן. חוויה ורושם מותירי חותם אינם מוגבלים לסדרי הוראה, או למערך פדגוגי כל שהוא. זיכרונות מעצבים מן הילדות- מעוצבים בתוך כוריאוגפריה משולבת של מראות, צלילים, מגע ומסרים הסובבים את הילד כל העת. בתוך מופע הילדות, כל מראה, כל קול וכל מגע הוא שיעור. הארכיטקטורה של סביבת הילד ככלל, ושל גן הילדים בפרט, הם המדיום והמסר, הם גם תפאורה וגם שחקן. מראה הצל מוטל מחלון הגן ביום חורף, מגע החיספוס של לוח העץ של משטח השולחן, חווית הפרידה מן ההורים בין שער החצר לדלת הגן, והמשחק עם החבר במסתור המשותף הם אירועים מכוננים פוטנציאליים, שבהם עשויה הארכיטקטורה להטביע, אולי באופן עמוק מתמיד, את חותמה על אישיותו המתהווה של הילד. לארכיטקטורה יכול להיות תפקיד מכריע במתן אפשרות לילד לבחור את השקפותיו, למשל: על האחר ועל הקבוצה, על המקום ועל הזמן, על הקבוע ועל המשתנה. לכן, הארכיטקטורה של גן הילדים היא הזדמנות גדולה ויחודית לתרומה להגדרה העצמית של הפרט ולאושרו, וגם ולשיגשוגה של חברה פלורליסטית. בגן הילדים עשויה להיות שעתה הגדולה של הארכיטקטורה כפעולה הומניסטית וחברתית.
עבודות הגמר של תלמידי שנה ד' במחלקה לעיצוב מבנה פנים וסביבה ממוקמות בתוך מציאות כפולה. הראשונה והמוכרת, לקוחה ממבחר גני הילדים בעיר רמת גן בעת הזו. השניה, המדומיינת, נגזרת מתוך הההתפתחות שעוברת מערכת החינוך לגיל הרך בעיר, ומתקיימת בתוך אישיותם העשירה של יוצאי אותם גנים לכשיתבגרו. בכל העבודות, נועדה ההתערבות בגני הילדים לרתום את כל מה שארכיטקטורה מסוגלת לתרום לצורך תמרון מוצלח בין המציאות הראשונה לזו השניה. העבודות מציגות, גישות מגוונות להשגת תכלית זו. חלק מהן מציבות טקטיקות של שחרור- ביטול יסודות מגבילים (ואף דכאניים) בתבנית החזרתית והמוכרת של צורת הגן והחלפתם במנגנון של ריבוי צורות (עד אין סוף) של גילוי, לימוד וביטוי עצמי. עבודות אחרות מעמידות פרשנות פיסית לתאוריות פסיכולוגיות של הגיל הרך, למשל לצורך הפיכת גני הילדים ל'מכונות להפקת דימיון'. כמה מהעבודות התמקדו באינטראקציות שבין ילדים ובין עצמם, תוך שהן מציעות, למשל, חללים מדוייקים ומכילים לחברות ראשונה, או ליחסים המורכבים שבין ילדים גדולים לקטנים. לצדן, הציעו עבודות מסויימות נקודת מוצא אמפטית, תוך שהתמקדו בעיבוד למקומות בהם מתקיים רפרטואר הרגשות של ילדי הגן, כמו הצורך ב'מחסה' או בהכלה של המעבר, הכואב לעיתים, בין סביבת המשפחה לחברת הילדים. גישה אחרת ביכרה את העיר כמקור פתוח לעושר חוויתי לילדי הגן ובמקביל הציע את הגן כמקור השראה לתושביה.
העיסוק בגן הילדים, מאפשר הצצה להשקפות ולהתלבטויות אצל דור המעצבים החדש ונציגיו בשנקר. גן הילדים כפרויקט, מאפשר מבט בזוית יחודית אל האופן בו יוצרים ישראלים צעירים תופסים את התחנה הראשונה בייצור תרבות החיים המקומית. בד בבד, הקריאה של הגן, וכתיבתו מחדש, משמשים גם כמראה להתלבטויות, לחששות, לשאיפות ולתקוות של יוצרים אלו באשר לצפוי לחברה, לדמותם של אזרחיה, ובתוך כך לעתידם שלהם.
פרופ' יעל מוריה
ראש מחלקה עיצוב פנים מבנה וסביבה
וצוות המרצים.
